אדריאן ואן אוסטדה
 | |
| אדריאן ואן אוסטדה, צייר פרנס הלס, 1645 | |
| לידה |
10 בדצמבר 1610 הארלם, הרפובליקה ההולנדית  |
|---|---|
| פטירה |
1685 (בגיל 74 בערך) הארלם, הרפובליקה ההולנדית |
| לאום | הולנדי |
| תחום יצירה | ציור |
| הושפע על ידי |
פרנס הלס |
| יצירות ידועות |
Peasants in an inn, The Fiddler, The Fish Market |
  | |
אדריאן ואן אוסטדה (בהולנדית: Adriaen van Ostade; הוטבל ב-10 בדצמבר 1610 – נקבר ב-2 במאי 1685) היה צייר הולנדי בתקופת תור הזהב של הציור ההולנדי, ויצר יצירות המתארות את חיי היומיום.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדברי הוברקן, הוא ואחיו היו תלמידים של פרנס הלס וכמוהו, בילו את רוב חייהם בהארלם.[1] הוא היה בנו הבכור של יאן הנדריקס אוסטדה, אורג מהעיירה אוסטדה שליד איינדהובן. [2] אף על פי שאדריאן ואחיו איזק נולדו בהארלם, הם אימצו את השם "ואן אוסטדה" כציירים. על פי ה- RKD, הוא הפך לתלמיד בשנת 1627 של צייר הדיוקנאות פרנס הלס. בשנת 1632 הוא היה רשום באוטרכט (שם, הוא הושפע ככל הנראה מסצנות הכפר שהיו פופולריים בימיו), אך בשנת 1634 הוא חזר להארלם, שם הצטרף לגילדת הארלם לוק סנט. [3] בגיל עשרים ושש הצטרף לחברת משמר האזרחים בהארלם, ובגיל עשרים ושמונה התחתן. אשתו נפטרה שנתיים לאחר מכן בשנת 1640. בשנת 1657, התחתן שנית עם אנה אינגלס. הוא הפך שוב לאלמן בשנת 1666.[4] הוא פתח סדנה וקיבל תלמידים, ביניהם היה גם אחיו.
בזמן המגפה והמלחמות בין הולנד-צרפת ואנגליה (1672) הוא ארז את יצירותיו מתוך כוונה לברוח לליבק בגרמניה, וזו הסיבה שחושבים שהייתה לו שם משפחה.[1] עם זאת, הוא הגיע לאמסטרדם, כשהוא שוכנע להישאר אצל אספן האמנות "קונסטנטין סנפרט", שבביתו שהה, ויצר סדרה של רישומים צבעוניים, שנרכשו אחר כך עבור 1300 פלורינים, יחד עם כמה רישומים של חריטה מאת יונאס וויצן [NL]. שם ראה את עבודותיו הוברקן, והתאהב בציורי חיי הכפר.[1] יונאס וויצן (1676–1715) היה האיש ששכנע את הוברקן לעבור לאמסטרדם מדורדרכט. הוא היה מזכיר העיר, ונראה שהיה פטרונו. ממשיך דרכו, יוהאן ואן שוילנבורג, שהפך למזכיר העיר בשנת 1712, היה האיש לו הוברוקן הקדיש את הכרך הראשון שלו.
יצירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוסטדה היה בן זמנם של הציירים הפלמיים דייוויד טנייר הצעיר ואדריאיין ברואר. כמוהם, הוא העביר את חייו בתיעוד נושאים ביתיים - סצינות בית מרזח, ירידי כפר ונופים כפריים. בין טנייר לאוסטדה הניגודיות נעוצה במצב השונה של המאפיינים החקלאיים של אזורי ברבנט והולנד ובאווירה המיוחדת לכל אזור. בברבנט יש יותר שמש, כתוצאה מכך, הפרטים בציורים כסופים ונוצצים, והאנשים שהוא מצייר תואמים לתרבותם. נראה כי הולנד, בסביבות הארלם, סבלה רבות ממלחמות - האוויר לח וערפלי, והאנשים המתוארים על ידי אוסטדה מביעים מצוקה בתווי פנים ולבוש.[4]
ברואר, שצייר את האיכר בזכרונותיו ובתשוקותיו, הכניס לתמונותיו יותר את רוחו של פרנס הלס מאשר עמיתו. אבל הסגנון זהה לזה של אוסטדה. במהלך השנים הראשונות לקריירה שלו, אוסטדה נטה לאותה הגזמה כמו חברו, אם כי הוא נבדל ממתחריו על ידי שימוש כללי יותר באור ובצל, במיוחד בריכוז אור גדול יותר על משטח קטן בניגוד למרחב קודר נרחב. הוא מראה את הקוטג'ים, מבפנים ומבחוץ: עלי הגפן מכסים את הדלות של הקירות החיצוניים. מבפנים, שום דבר לא מקשט את טלאי הקורות ואת הארובות או המדרגות. זו דמות הבית ההולנדי הכפרי של אותם ימים. גדולתו של אוסטדה טמונה בתדירות שהוא תפס את הצד הפיוטי של מעמד האיכרים למרות הגסות שלו. הוא הטיל זוהר של שמש לפעילות הספורט שלהם, למריבותיהם, אפילו למצב הרוח השקט יותר שלהם. הוא הלביש את הריסות של הקוטג'ים בצמחייה.[4]
בערך בשנת 1638 או 1640, השפעתו של רמברנדט שינתה לפתע את סגנונו. הוא צייר את הסצנה הנוצרית הדתית ״ההכרזה״, שבמוזיאון ברונסוויק. מלאכים, מופיעים בשמיים, הולנדים שנמצאים חצי ישנים בין הבקר, הכבשים והכלבים שלהם לפני קוטג'. סצנה המזכירה נושא דומה של רמברנדט, שהאיר למעשה את הקבוצות העיקריות על ידי קרניים המגיעות לאדמה משמים עכורים. אוסטדה, עם זאת, לא הצליח לתת כוח וביטוי דרמטי. הרועים שלו היו מצוירים בלי הרבה רגש, תשוקה או הפתעה. תמונתו הייתה אפקט של אור, אך ללא התכונות שהפכו את הנושאים הרגילים שלו למושכים.[4]
בשנת 1642 הוא צייר ציור מדהים שנמצא בלובר - אם מטפלת בבנה, בעלה יושב בסמוך, לצד ארובה גדולה. אפלת הצריף הכפרי האפלולי מוארת על ידי קרן שמש. אפשר לחשוב שהצייר התכוון לתאר את הארת ישו הנולד - סצנה שתוארה רבות באומנות. אך אין שום דבר קדוש בסצנת הכפר או שום דבר מושך, למעט השקיפות הרמברנדטית, הטון השחום והשמירה הראויה להערכה של הפרטים הקטנים ביותר.
אוסטדה השתמש באותו אפקט של אור וצבעים והגיע להשגים גבוהים בנושאי הציור הבייתים והיומיומיים שלו. בהם הראה את כוחו בהתבוננות, שהפכה אותו למאסטר. נראה שהוא לא חזר לאיורים הדתיים של הבשורה בשנת 1667, אז ייצר את ציור הלידה המעורר הערצה, שלא נופל בגדולתו מציור משפחת הנגרים של רמברנדט שבלובר, או על ידי חוטב העצים והילדים בקאסל. באותה תקופה הוא המשיך לצייר את הנושאים המוכרים יותר להם הקדיש את מכחולו: דמויות בודדות, המייצגות מעשנים או שתיינים, סוחרי דגים ואופים, קטטות בקוטג', סצינות של הימורים, שחקנים נודדים ועוד.[4]
ההומור בחלק מהיצירות הללו בולט, כמו בסצנת הטברנות של אוסף לה קזה (לובר, 1653). ניתן ללמוד על האמנות שלו בסדרה הגדולה של יצירותיו המתוארכות המעטרות כל בירה אירופאית מסנט פטרסבורג ללונדון. בארמון בקינגהאם יש מספר רב של יצירותיו, וכן באוספים פרטיים באנגליה. אם נבחר כמה כאלה שראויים לתשומת לב נצביע על הכפריות בבית מרזח של שנת 1662 בהאג, בית הספר לכפר באותה שנה בלובר, חצר בית הטברנה של שנת 1670 בקאסל, מנוחת הספורטאים משנת 1671 באמסטרדם, והכנר והקהל שלו משנת 1673 בהאג.[4]
באמסטרדם מצויה תמונה עם דמות צייר, שיושב עם גבו לצופה, ליד כן הציור. מטחנת הצבעים בפינה וכלב שחור ישן על הרצפה. העתק של תמונה זו, עם התאריך 1666, נמצא בגלריה דרזדן. שתי אלה אמורות לייצג את אוסטדה עצמו, אך אנו רואים את גבו של האמן ולא את פניו. בתחריט (Bartsch, 32), הצייר מציג את עצמו בפרופיל בעבודה על בד.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר התמונות של אוסטדה מוערך על ידי סמית' ב־385, אך הופסטדה דה גרוט, 1910, מעריך שישנן מעל תשע מאות יצירות שלו. עם מותו, מלאי יצירותיו שלא נמכרו היה מעל 200. לוחיותיו החקוקות הועמדו למכירה פומבית עם התמונות. חמישים צלחות חרוטות, רובן בין השנים 1647–1648, הושלכו בשנת 1686. יש 220 תמונות שלו באוספים ציבוריים ופרטיים, מתוכם 104 חתומים ומתוארכים, ואילו שבע עשרה חתומים עם השם אך לא עם התאריך. המחירים שקיבלה אוסטדה אינם ידועים. אבל תמונות שהיו שוות 40 ליש"ט בשנת 1750 היו שוות 1,000 ליש"ט מאה לאחר מכן, וארל דודלי העניק 4,120 ליש"ט עבור פנים קוטג' בשנת 1876.[4]
חתימות אוסטדה משתנות בתקופות שונות, אך בדרך כלל שתי האותיות הראשונות משולבות זו בזו. עד שנת 1635, אוסטדה כותב לעצמו Ostaden. מדי פעם הוא חותם באותיות גדולות. תלמידיו הם אחיו שלו איזק אוסטדה, קורנליוס דוסארט וריצ'רד ברקנבורג.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדריאן ואן אוסטדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אדריאן ואן אוסטדה, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Adriaan & Izaak van Ostade biography in De groote schouburgh der Nederlantsche konstschilders en schilderessen (1718) by Arnold Houbraken, courtesy of the Digital library for Dutch literature (in Dutch)
- ^ Century Magazine by Timothy Cole Volume 48, Issue 2 (June, 1894) Old Dutch Masters. Adriaan Van Ostade
- ^ Adriaen van Ostade in the RKD
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 One or more of the preceding sentences incorporates text from a publication now in the public domain: Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Ostade s.v. Adrian Ostade". Encyclopædia Britannica. 20 (11th ed.). Cambridge University Press. pp. 355–356.